השגרה

ברכות בלעם

חוקת התורה

פרשת השבוע פותחת במצוות פרה אדומה, מצווה אשר העסיקה את החכמים בכל הדורות. הפרה אשר מטהרת את הטמאים ומטמא את הטהורים, עצם שריפת הפרה מה טיבה וכו'. הלוגיקה, הלמדנות והסברה ניצבו פעורי פה לנוכח משמעות המצווה. כבר חז"ל כתבו בשם החכם מכל אדם:[1]

מצוות וקדושה

שני פירושים בחטא המרגלים

אור החכמה ואור הנבואה

הנזיר: קדוש או חוטא

המדבר כמקום נתינת התורה

השבת אנו מתחילים את החומש הרביעי, חומש במדבר המכונה חומש הפקודים. המיוחד בשמו של החומש והפרשה הראשונה זה: "המדבר" וכך נפתח החומש: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד". משמעות מיוחדת יש למדבר, כמקום גיאוגרפי שדווקא בו ניתנה התורה, כבר חז"ל אמרו במדרש:[1]

הפיזי והמטאפיזי בברכות והקללות

פרשת השבוע, החותמת את תורת הכהנים, עוסקת ברובה בנושאי ברכות וקללות. אם נלך בדרכו של ה' נזכה לברכה: גשמים, פרנסה, בריאות, חינוך ילדים. אולם כאשר לא נלך בדרכו, הקללות יתקיימו ומצבנו יהיה בכי-רע. פרשנים רבים עמדו על הקשר שבין מעשינו הפיזיים לעולמנו הרוחני, קשר של בר קיימא. מהם פרשו זאת בדרכים ראציונאליות ומהם בהסברים קבליים. 

הכלל והפרט – בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל

פרשת השבוע פותחת בדיני השמיטה והיובלות, אולם הפרשה פותחת:[1] "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר". ידועה ומפורסמת הקושיה של רש"י המתבססת על תורת-כהנים:[2]