Skip to main content

פרשת בלק - ברכות בלעם

 

ברכות בלעם

 

בלק בן ציפור, מלך מואב, מוטרד בשאלה כיצד להתמודד עִם עָם-ישראל, העומד לעבור בארצו. כאשר הוא בוחן את דרכי הפעולה כנגד ישראל, הוא מבין שאין טעם לפתוח במלחמה. שכן הוא ראה את מפלתם של מעצמת מצרים על הים. כיצד עמלק מובס בידי בחירי ישראל, בעזרת ידיו של משה. רק בפרשייה הקודמת חברו יחדיו סיחון והאמורי והפסידו בקרב. בלק מבין היטב כי עליו לפעול בדרכים אחרות, לא בטקטיקות המקובלות. עם שיש לו יכולות על-טבעיות, יזכה לטיפול על-טבעי. לאור זאת הוא פונה לבלעם בן-בעור שיעזור לו בכוחות המיוחדים שלו- הכישוף. למה הכישוף? חז"ל אומרים: "והאמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה".[1]

בלעם בהתחלה מסרב, אולם אח"כ הוא מסכים להיענות לבקשתו של בלק. אחת מהתהיות בדבר "קללותיו" של בלעם היא: מדוע הוא מנסה שלוש פעמים משלושה מקומות שונים? מה מלמדת אותנו פרשיית נדודיו של בלעם בניסיונו לקלל את ישראל?

            מתוך עיון בפסוקים נמצא להערכתי המפתח להבנת נדודיו של בלעם. היות וגם לבני ישראל יש מבנה מסוים בהליכתם ובחנייתם, כפי שראינו בפרשות הקודמות, לפי דגליהם. על-כן, בלק רוצה שבלעם ייראה רק חלקים מעם ולא את כל העם, בטרם יקלל. היות ובלעם אומר: "הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר".[2]  על-כן לבלק יש אינטרס להראות לבלעם רק חלק מסוים מהעם. בבוקר, למחרת, בלק לוקח את בלעם לתצפית אשר ממנה רואים את: "וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם".[3] המחנה האחרון שחונה הוא שבט-דן, שאינו המיוחס בין השבטים הוא בנה של בלהה שפחת רחל.[4] בכל זאת בלעם רואה את דן ומברך, בניגוד לתחזיות של בלק.

בלק קוצף ורוגז על ברכתו של בלעם: "מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ".[5] בלק מנסה בשנית. הפעם הוא לא ייקח אותו לראות אפילו שבט אחד מישראל, אלא משהו אחר. הוא לוקח את בלעם: "לְכָה נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם".[6] כבר לא מדובר בחלק אינטגראלי ממחנה ישראל, אלא "באפס קצהו". שם בקצה המחנה נסרכים מאחור המצורעים, מוציאי-דיבה ולשון הרע, אותם אנשים שהורחקו מהמחנה. עליהם בלק שם את הפוקוס כרגע. הוא רוצה שאותם יראה בלעם, וכל יוכל לקלל את ישראל. שוב בלעם אומר את דברו, הוא מברך, הוא אומר את הדברים אשר אלוקים שם בפיו.

בניסיון נואש ואחרון, בלק לוקח את בלעם למקום אחר, מקום שבו הוא בכלל לא יראה את ישראל: "וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם. וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן".[7] שם מאמין בלק כי בלעם יוכל לדבר מהרהורי לבו ולקלל את ישראל, היות והוא כבר לא רואה אותם כלל. אך דווקא שם נגלה לעיניו של בלעם המחזה של כלל ישראל: "וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים".[8] דווקא ממקום שבו הוא לא אמור לראות כלל, הוא רואה את כולם. הנביא, רואה מעבר לאופק הנראה בעין בשר-ודם, לא לחינם נקרא שמו: "הרואה". בלעם רואה מעבר למציאות, כנגד שתומי העין, שאינם יודעים להסתכל היטב על המציאות. שם, במראה המרוחק, בלעם מברך בשלישית: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל...".[9] בלק מתעצבן ומגרש את בלעם ומנסה בסוף טקטיקות אחרות,[10] בכדי להפיל את ישראל.

הנביא ירמיה אומר "כֹּה אָמַר ה' אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה".[11] מפסוק זה למד רבי יוחנן בגמרא ש: "אין מזל לישראל",[12] היות והם מעל המזלות. נראה כי בלעם הבין זאת כבר מההתחלה הן בסירובו הראשון לבלק, והן בברכות שברך את ישראל ובמיוחד בברכתו: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל".[13]

לאור הדברים הללו ניתן להבין דבר נוסף. מי שמעיין במהלך המובא בתורה שם לב בוודאי לעובדה שיש הרבה מריבות פנימיות בתוך העם, ישנם מספר רב של צרות ומרידות בישראל. המים המאררים, חטא העגל, קברות התאווה, המקושש, המתנבאים במחנה, המרגלים, קורח ועדתו, מי מריבה ועוד. אם-כן כיצד בלעם מפרגן כל-כך לעם ישראל, נותן לו ברכות לבביות שלוש פעמים.

נראה לי שכאן טמונה ההבחנה בין שני סוגים שונים של ראייה. הראייה הכללית (המאקרו) והראייה הפרטית (המיקרו). ככל שהאדם רואה דברים בצורה הכללית שלהם, הוא פחות נתקל בבעיות ובפרטים מקלקלים. אך כאשר הוא יורד לפרטים הקטנים, הוא מגלה כמה המציאות מורכבת ומסובכת. בלעם רואה את העם בכללותו, הוא אינו רואה את הבעיות שנמצאות בתוך העם. משה שיושב ומנהיג את העם מתוכו, מתמודד יום-יום עם מריבות והמרדות כאלו ואחרות. כך נבין יותר טוב את הטקטיקה של בלק, המנסה לשלוח את בלעם לראות את הצדדים החלשים של העם, שיראה מיקרו ולא מאקרו. הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק מסביר באופן דומה, את מלחמתם של עמלק בישראל.[14] בפרשת זכור שבספר דברים מובא:[15]

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.

 

מה ההבדל בין עייף לבין יגע? שניהם נמצאים במצב פיזי הדורש מנוחה, למה התורה משתמשת בשני הפעלים הללו? עונה הרב סולובייצ'יק, כי יש הבדל מהותי בניהם. העיף מהווה עייפות מדברים שליליים, זאת אנו רואים אצל עשו שחזר מהשדה:[16] "וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף", עשו עייף. באותו היום אומרים חז"ל עבר על חמש עברות.[17] כנגדו ניצב היגע, כבר ברכו המשורר בתהילים:[18] "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ". הוא רוצה לישון אולם מתוך ברכה על עמלו ויצירתו. אלו שני אנשים שונים בתכלית, כך גם עמלק בתוכניותיו. תחילה הוא ניסה לפגוע בעייפים, אלו שנשרכים מאחור, המצורעים והנלווים על עם ישראל. דרכם הוא ניסה לפגוע ביגעים, במרכזו והובלתו של עם ישראל. לא לחינם במלחמה זו יהושע בוחר אנשים בכדי להילחם בעמלק. כך גם בלק, מנסה לגרום לבלעם לראות את הקצוות והשוליים של עם ישראל, ומתוך כך לפגוע בכל העם.

על-כן פרשייה זו חשובה לנו, היות והיא מבהירה, שגם לאחר כמה פרשיות רצופות של כישלונות והמרדות בעם, קצת פרספקטיבה שונה על המתרחש בישראל. מבט מן החוץ שמזכיר לנו בכל אופן ש: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ".[19]       

 

 

 



[1]  בבלי חולין ז ע"א.

[2]  במדבר כב לח.

[3]  שם שם מא.

[4]  בראשית ל ה-ו.

[5]  במדבר כג יא.

[6]  שם שם יג.

[7]  שם שם כז-כח.

[8]  שם כד ב.

[9]  שם שם ה.

[10]  שולח את בנות עמו להזנות את ישראל.

[11]  י ב.

[12]  בבלי שבת קנו ע"א.

[13]  במדבר כג כג.

[14] במאמרו: 'שמחת היצירה', בתוך חמש-דרשות, עמ' 131 – 135.

[15] דברים כה יז-יט.

[16] בראשית כה כט.

[17] בבא-בתרא, טז ע"ב.

[18] קכח ב.

[19]  במדבר כג כא.