Skip to main content

לוד עבר-הווה-עתיד

העיר לוד הינה אחת הערים העתיקות והחשובות ביותר בארץ ישראל. מקומה של העיר בצומת דרכים מרכזית והאדמה הפוריה שבסביבתה עודדו התיישבות ענפה באזור מאז התקופות הקדומות.

עדויות על התיישבות בעיר קיימות מימי בית ראשון ובית שני והגמרא במסכת מגילה מספרת כי לוד הינה אחת הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון עובדה המחייבת את תושביה כיום לחגוג את פורים (גם) ביום ט"ו באדר.

תור הזהב של העיר התרחש בסוף ימי הבית השני. עם חורבן הבית הפכה ללוד לאחד המרכזים היהודים החשובים בארץ וגדולי התנאים בינהם רבי עקיבא, רבי טרפון ורבי אליעזר בן הורקנוס חיו ופעלו בה. המקורות התנאיים והאמוראיים גדושים בסיפורים ובידע על תושבי לוד, סוחריה  וילדיה וממחישים את היקפה הרב של ההתיישבות היהודית   בעיר תקופה זו. התיישבות זו שנמשכה גם לאורך תקופת האמוראים באה לידי ביטוי גם בממצא הארכיאולוגי  המיוחס לתקופה זו שחשף  בחפירות בלוד בין השאר את רצפת הפסיפס הגדולה ביותר שהתגלתה אי פעם בארץ.

Pesifas-low.jpgעם התמעטות הישוב היהודי בארץ שקעה שמשה של לוד. זרים התיישבו בעיר ואף אמצו להם את דמותו של אחד מבניה "גורג' הקדוש" כאחת הדמויות הבולטות בנצרות.

גם בתקופת ההתיישבות הנוצרית והמוסלמית בעיר לא נפקד ממנה מקומם של מתיישבים יהודים, ועם תחילת שיבת ציון  ניסו גרעיני התיישבות מהארץ ומהגולה להאחז בה אולם נכשלו בשל עוינות תושביה המוסלמים.

המנדט הבריטי הביא לפריחתה של לוד. הבריטים מיקמו בעיר  את המרכז התחבורתי הגדול במזרח התיכון  שכלל את צומת הרכבות הארצית ואת נמל התעופה, מוסדות שאז כהיום הציעו תעסוקה לרבים מתושבי העיר . העיר גדלה  וגם רעידת האדמה של שנת 1927 שהרסה את מרכז העיר  לא בלמה את התפתחותה.

לוד חזרה לידי עם ישראל במלחמת העצמאות במהלך "מבצע דני" . ביום ד' תמוז תש"ח (11 ביולי 1948) נפלה העיר בידי כוחות צה"ל  במבצע בזק משולב של גדוד הקומנדו של משה דיין יחד עם חטיבת יפתח. כוחות צה"ל  הציעו לתושבים הערבים להישאר בעיר כאזרחי ישראל אולם נסיון מרד והתקפות על חיילי צה"ל המיטו על מרבית תושבי העיר הערבים את גרושם.

את מקומם של הערבים תפסו המוני עולים מארבע קצוות תבל  שנהרו ללוד במהלך שנות החמישים. העיר הפכה לעיר יהודית ברובה ,הוקמו בה שכונות חדשות ובהם רבבות תושבים ועשרות מוסדות חינוך ובתי כנסת  של מגוון העדות פעלו ברחביה.

לקראת סוף המאה העשרים הדרדר מצבה של העיר. ניהול  מוניצפלי כושל, חדירה מסיבית של אוכלוסיה ערבית בעייתית לחלק מהשכונות ועזיבת תושבים לטובת הערים החדשות הסמוכות הביאו  למציאות בעייתית ברחבי העיר ולהתגברות הפשע והעזובה.

אולם, בעשור האחרון מנשבות מחדש שוב רוחות של תקוה בלוד-שכונות חדשות, כניסתו של הגרעין התורני, פעילות ונחישות של תושבים שאכפת להם במגוון תחומים, כל אלו מביאים לעלייתה מחדש של לוד על המפה ולשובה למקומה הטבעי כאחת הערים הבולטות החשובות והיפות במדינת ישראל.